עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מנסה לנווט בין כל השינוים המודרנים לבין החיים
חברים
GeminiMs.deathBen Cohenסתם אחדSpace GirlIM AL
edyaThe Queen Of Hell
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
משב רוח קלילה
28/02/2019 17:16
Elly
לומר את האמת? הכותרת מתמצתת לי הכל.
לא רוצה להרחיב מידי. אבל אני סופסופ מקבלת משב רוח קלילה של - כל הטוב הזה. (אני בכוונה לא נותנת לזה שם. כי זה מיקס)

אני רק יכולה לומר , כעובדה.
שאני בהחלט רואה את השינוי שחל בי משנה שעברה , להשנה. לטוב ולרע. ואני די מרוצה מהמוצר הנוכחי.. חח
בעבר, להסתכל אחורה היה צביטה כלשהי.. לדעת שבעבר הייתי יותר מסוגלת, מוכנה, יכולה..  ועכשיו ? קצת פחות.
אבל בתהליך הזה הבנתי.. שאני לא יכולה להיות כמו בעבר.. כי אני לא *היא* כבר.  היא של העבר,  לא עברה את מה שאני עברתי כרגע בהווה.
לכן אני עושה כמיטב יכולתי בהווה. ואני מבינה שהכל תהליך שלם להגיע לנקודה  הנוכחית.. ולהמשיך להסתכל קדימה
ולא אחורה... 
הרי הזנב הסוס יפה... אבל הנוף מקדימה יפה יותר... בעע זה הכי אומנותי שלי (אני באמצע עבודה.. )

נשיקות
3 תגובות
משקולת
22/01/2019 20:41
Elly
אני סוחבת משקולת.. משקולת ממטאפורה.
היא מאוד כבדה..  אני עסוקה רוב היום בהתעלמות ממנה..
אך בסוף היום שנגמרת התעסוקה, היא משיגה אותי..
רוב הזמן אני רגילה למשקל שלה.. לכאב הרגיל שהיא מעוררת אצלי.
ולפעמים.. פשוט מרשה לעצמי לבכות . רק קצת. כי מחר יום חדש.

וכמו כל משקולת... צריך להרים מלא משקולות בכדי להכנס לכושר.
וזאתי לא תסחוב אותי מטה.

#הבדידות.


7 תגובות
תהליכי למידה
21/10/2018 16:31
Elly
החל מהבטן אנחנו לומדים .. לומדים לזהות את הקול של אמא.. כתינוקות לומדים לאכול , לקום- וליפול, לומדים לדבר... הלמידה אינה פוסקת.
גן, בית ספר, חטיבה, תיכון, תואר. עבודה -ואין סוף למידה.
בגיל מסוים מניחים כי מפסיקים ללמוד את הדברים הבסיסים.. הרי למדנו אותם כבר .
יש תבניות שלמדנו , הכרנו- ולפעמים פשוט פועלים על אוטומט.

אני:
כמה שידעתי תמיד, שתהליך הלמידה הוא חלק הכרחי מהשגרה היומיומית. ואני די נהנת ללמוד .
לא חשבתי שהלמידה של הדברים הבסיסים יכולה להפתיע וללמד אותי מחדש .. ז"א ללמוד את התורה כמו שהיא. ואז מה? ללמוד גרסאות חדשות שלה?
הגיוני מצד אחד, הרי העולם משניה לשניה מתחדש.. מתעדכן.. משתדרג.
חשבתי שסיימתי ללמוד את הבסיס. הכוונה שלי , ליחסי אנוש.  שהאדם הוא משהו מסוים. ז"א טוב או רע. זה הבסיס שמלמדים - החל מהתנ"ך, לסרטים לעולם.
אבל מסתבר. שאת הבסיס הזה אני לומדת על בסיס יומי.
חשבתי שהכרתי עוד פרצוף חדש של האנושות. ואני לומדת כל יום כמה הפתעות .. ולמה הם הפתעות? כי הם לא הופיעו בתורה הראשונית שלימדו אותי.
לא לימדו: צביעות, הפכפכיות.. וכמובן עוד מלא פרצופים נהדרים שקיימים.
האם בכלל צריך להכניס את זה ללמידה הבסיסית?
האם לתת לילד לגדול בילדות טהורה(כמה שאפשר בימינו הנוכחי)? - ולתת לו להחשף לעולם בזמנו, ולהגיע "ללמידה אכזרית בשידור חי?"
או להכניס זאת ללמידה היסודית? שיהיה מוכן מראש. שיהיה שיוון? כריש מול כריש.
-לא יודעת.
אין תשובה נכונה .

האם הייתי רוצה לדעת?  , כרגע אולי אענה שכן.  אבל סביר להניח שלא הייתי אותה בחורה כרגע.  הרי הלמידות בדרך הן מה שהופכות אותי למי שאני.

העיקר בפתיח הפילוסופי שלי... שעושה די כאב ראש.. LOL
שאני לומדת. כל יום לומדת. ובניגוד ללמידות קודמות.. שלמדתי שאין רק טוב ורע.  יש הרבה באמצע.
הכוונה שלי.. שאותי חינכו להיות ילדה טובה.. ולקחתי את זה למסגרת הטבעית של העולם.
אם לא הייתי נחמדה= הייתי רעה לאנשים.
אך עם החיים למדתי לקח חשוב.  ** שאם את נחמדה לאחרים על חשבונך- את רעה לעצמך- והכי חשוב , להיות טובה לעצמך**
הייתי נחמדה וטובה עם כולם, חוץ מעצמי. ופירשתי כל מצב שהצד השני לא מרוצה, כאלו אני רעה. ומשם לגלגל ענקי- שאני תמיד לא מתחשבת בעצמי, בכדי שאהיה נחמדה לאחר.

ובשביל מה?
כמובן , אני בעד להיות נחמדה לאנשים. אני מדברת על מצבי הקיצון, מול אנשים שלא ראוים, אנשים שמתייחסים לא יפה וחושבים שחייבים להם
( אם זה לא היה ברור עד כה)
הרי האנשים האלו , לא יחשבו בין רגע שאני הבנדם הכי מהמם בעולם.(אפילו אם כן, זה יכול להחזיק שעה בלבד, למה לעבוד ככ קשה?) 
הרי הם יחשבו מה שירצו.
ולעזאזל למי אכפת.   אני צריכה לצאת משם שלמה בלי מטען שאמרתי ושמרתי על עצמי.  וזה אומר: להיות לא נחמדה, בוטה ואפילו אגרסיבית.
הכי חשוב , מה אני אחשוב על עצמי אחרכך.
מי שאכפת לו ממני, יהיה אכפת לו מספיק להתעמת/לתקן לסדר. 

לכן, הלמידה ממשיכה. אני מודעת ונהנת ממנה. ומבינה כ"כ הרבה בדרך.

כל הקטע הזה כללי . אין מקרה ספציפי אם מישהו תהה.

זה העדכון גרסא החדש שלי
#Elly2.0
:)

2 תגובות
שונאת תעולם
22/08/2018 21:48
Elly
והיום, רק היום- מותר.
3 תגובות
רצף
10/07/2018 19:14
Elly
מודה שנמנעתי להגיע לכאן. מאיזה סיבה?  יותר נכון מאיזה סיבה לא ..
עומס יתר בחיי.
בחיי המקצועיים. בחיי הפרטיים. שנהיה כבד. כבד המשא... וכמה שאני בחורה חזקה בעלת יכולות...  כבר לא יכלתי.
חודש כבד נפשית. 
המון כאב ראש מרוב מחשבות. מאי מחשבות. מדאגות, מעבודה, מאחריות, ומאנשים ..
מאנשים שרק מאכזבים.
וכמובן שכל זה נשטף בסוף כל יום, צצה לה הבדידות... שהיא כבר לא זרה .  לא חברה.. אבל מוכרת ומכאיבה.

מתמודדת כל יום בכל הכח שיש ומצליחה לחשוב בבהירות.

לפעמים אני מאחלת לעצמי להשים את הטלפון במגירה ולהתעלם ממנו לכמה ימים, לחזור לאותניות. לכנות.
בכדי להגיע לקו ישר עם עצמי. כי כל המסביב ככ מתיש. הטכנולוגיה שואבת ככ הרבה מאיתנו אם במודע, או לא.
אני לא אוהבת את הקצה שזה מביא אותי.  
ז"א , אני לא בחורה עצבנית. אבל כל המהר, הזמין, הנגיש.. מביא אותי לעצבים.. אולי המילה עצבים לא נכונה (אני מאמינה שזה הבסיס לישראלי החסר סבלנות*)  מביא אותי להיות על הקצה. ולהתעצבן/לאבד סבלנות מהר.   וכמובן שאני אחרי דקה מעבדת וחוזרת לרוגע. 
אבל התפקוד הזה לא מתאים לי. כי אני לא כזו.  ואני לא אוהבת להיות ככה. דרוכה בקטע לא חיובי בכלל.

רוצה זן. מחפשת בעצמי קו רקע ישר רגוע. ולא מוצאת.. כי כל פעם מגיע גל אחד.. גל המציאות שככ נגיש .... אם זה הודעה, שיחה, סטאטוס, תמונה.
שמוציא אותי מהשלווה.

אני.
7 תגובות
משאלה
07/06/2018 14:45
Elly
המשאלה הכי גדולה שלי..
היא למצוא את האדם הזה, שארגיש בטוחה בקרבתו. 
שאוכל לשחרר שליטה טוטאלית. 
אפילו אם זה לקצת זמן.
להיות חסרת מגננות, חסרת יכולת לדמיין מה יכול להשתבש ואיך אפגע. 
פשוט לחזור להיות מישהי פגיעה לקצת זמן שצריכה שיעטפו אותה.

האם משאלה, היא איחול?

אם כך, מאחלת לעצמי זאת. 
6 תגובות
פוסט די מפוזר
06/06/2018 16:21
Elly
כל יום אני חושבת על הפוסט הבא שלי, מה אכתוב , במה אתחיל.
ובמהלך היום אני שופעת רעיונות.. ונושאים לכתוב עליהם בתשוקה רבה.
אך מגיע הערב - אחרי יום ארוך מאוד, אין מוזה. הכל נמחק.
מבינה עכשיו את הזווית של הילדה הקטנה שזוכרת שההורים היו עייפים מאוד בסוף כל יום, ולא הבנתי למה.

פחות רוצה לכתוב על הקשיים הפעם.
רוצה לכתוב על הפתרונות . על החלק החיובי. על החוזק. על העוצמה. על היכולות שיש בכל אחד ואחד מאיתנו.
אלו- שדוחפים אותנו קדימה.. במודע ובלא מודע.

מאמצת את השינוים שחלים בי. בוחרת לצמוח מהם. ולא לבהות בהם כמו כל פעם.. ולרחם על עצמי.. אפילו אם זה ל30 שניות.


לא יודעת מה להגיד. ברחו לי כל הנושאים שהיה לי תשוקה רבה לכתוב עליהם.
אבל המשותף לכולם, הקוטביות .
בין איך אתה קם בבוקר. לאיך אתה מסיים את היום.
קם שמח ומאושר, ויכול לסיים את היום שבור ועייף. וההפך.
הקוטביות שהחיים עצמם נמצאים בהם.
הם בין השורות. בין הבוקר לערב. וצריך לשאוף להיות בן אדם יותר בבוקר, בכדי לחיות את החיים במהלך היום עם חיוך ונתינה. בכדי ללכת לישון עם לב מלא. 
לדעתי, והניסיון שלי על עצמי בלבד- הוא שהכח האמיתי והחוזק טמון בין השורות האלו, ביומיום בצבירת כוחות. מהדברים הקטנים
מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שהתכוונתי אליו.
לכן אני בוחרת כל יום ביומו. לנשום. ולנשום לא כי אני חייבת בכדי לחיות. אלא - לנשום בכדי לעצור לרגע, להבין להפנים.
להיות סבלנית יותר לסביבה שלי. (וה' יודע שזה לא קל בעבודה עם אנשים....)
להיות סבלנית יותר לעצמי (אני יודעת שזה עבודה במשרה מלאה..)
ולהיות אני.
השאר יסתדר לבד.

נשיקות.
2 תגובות
עמעום
22/05/2018 16:11
Elly
כל יום שאני מצליחה לא לחשוב עלייך.. הוא יום טוב במצב הנוכחי.
כל שעה שאני נזכרת שלא חשבתי עלייך.. 
תוהה מה אתה עושה. תוהה האם הלב שלך שלם.
מעכלת ומבינה, שהעמעום חודר.. ולא מצליחה להיזכר בפעם האחרונה שנישקת אותי.
בפעם האחרונה שהסתכלת לתוך עיניי.. ותחושת השלווה שהשרת בי, אינה.
מדברת עם אנשים, והראש תקוע בך.
וככול שיעבור הזמן, העמעום יטשטש את פנייך.
הרגש כל כך חד. אבל יחד עם זאת- השלמה של המצב.
אני ואתה לא נועדנו להיות ביחד. לפחות לא בשלב זה של החיים.
יש לך עוד המון להתבגר בשבילי.

מבינה שאני בסצנה שרואים בסרטים, שצריכה להתגבר כל יום ביומו על המחשבות האלו.
חבל שהגענו למצב הזה. הכל יכל להיות אחרת אם היית מתנהל אחרת.

לשחרר. כי שאכפת באמת, צריך לשחרר.
אחרת זה יהיה מסע של הרס אחד לשני. וזוגיות לא עובדת בכח. בסוף מישהו ישלם מחיר.

למרות הכל. מקווה שטוב לך. שתקח מכל מה שעברנו את מוסר ההשכל. ותהפוך לגבר שאני יודעת שאתה מסוגל להיות.

אני אמשיך כל יום.. לחשוב. ולדכא את המחשבה. עד שהעמעום ישתלט לגמרי. 

אכן מתגעגעת.
השאלה לאיזה חלק. כי בקרוב לא ישאר זיכרון חד.
בכח להמשיך הלאה.
עם הגעגועים.
9 תגובות
נוכחות
20/05/2018 21:38
Elly
לא נעלמתי, אני נוכחת.

לצערי גם נוכחת מידי לגלות את הרפש שטמון באנוש.
הרי זה דפוק, אני בתור ילדה תמיד האמנתי שהאוצר האמיתי טמון בנו- באדם ביסודו כטוב .
ולאחרונה אני רק מגלה את ההפך. 
והפעם אני כבר לא מופתעת. וזה אומר שמה? שנלקחה לי התמימות הזו? או שאני כבר רגילה? 

האם זה נכון? שכל הגברים תמיד יבגדו? בגידה רגשית או פיסית?
אנשים.. שלא עלה בדעתי לחשוב שהם גם יהיו חלק מהמכלול הזה.. אכן כאלה. 
רק מחזק את הטענה שלי, מה שמבחוץ בכלל לא משקף את הבפנים.

חוץ מזה, מקווה ששלומכם - מי שקורה את זה טוב. ועבר עליכם סופש נפלא מלא מנוחה.

אני קצת מבולבלת. 
הבחור שיצאתי איתו שכתבתי עליו פוסט זועם  שם למטה.. 
שוב חוזר לתודעה שלי. (לא שהוא מנסה לצאת ממנה... הוא לא הופיע עדיין. רק נאבק טכנולוגית... בהודעות בכל אפשרות שהיא, נהיה לו קשה לאור העובדה שהוא חסום בכל צורה אפשרית).
הוא חסר לי, ויש קצת געגוע. אבל לא מספיק.
אני פעם ראשונה בחיים מצליחה לפעול לפי ההיגיון , ולא לפי הרגש.
מודעת לכל הסיבות למה אנחנו לא צריכים להיות ביחד, כמה שהוא לא בשבילי, כמה שאין אמון. ואין תקנה.
הרי הוא בחור טוב, אבל אני והוא לא על אותו קו.
למזלי הוא עם ההודעות שלו.. כל הודעה בעלת אופי רגשי אחר... מתזכרת אותי כמה הוא לא יציב עבורי. ומחזקת את הטענה שלי.
ובעקרון, החלטתי. אחרי מחשבה וכאב רב. ואני דבקה בהחלטה שלי.  הרי אם אין לי את המילה שלי לעצמי...מה יש לי?

הרי אמרתי. שיהיה לו את האומץ להופיע מולי... שם אדע את רגשותי האמיתיים. 
בנתיים לא עוצרת את החיים וממשיכה במסע שלי, אם יבוא מישהו אחר בדרך ויסחוף אותי.. מה טוב.
הרי מדובר על בחור, שזוהי הזוגיות הראשונה שלו . שזה בעיה בפני עצמה.. אין לו מושג . סבלנות פה הייתה.
בחור עם לב זהב, אבל שהולך לאיבוד בעצמו. במה הוא רוצה להיות.
הוא לא מחובר לעצמו. ואין לו מושג בכלל כמה תדמיות הוא יוצר. וכמה תדמיות הוא שובר כל פעם.
אני עדיין בוחרת להאמין, שהבחור שהוא היה איתי. הוא הבחור שהוא רצה ושאף להיות..
ניסיתי לסיים את זה יפה, למרות שלא הגיע לו. הוא עשה דברים שהכאיבו לי יותר.
הוא לא ניסה לסיים את זה יפה, כי הוא לא רוצה לסיים את זה. 
הוא יכול לחיות מלעקוב אחרי במדיה החברתית.. זה כבר מוזר מידי.
אני עם מצפון נקי. כי מאוד הכאיב לי שמתחושת היי מסחררת ומאושרת, שהתפוגגה במסך עשן.. הגענו לחסימה. אבל זה הכדור שלג שהתחיל בקטן ונהיה ענקי שאי אפשר להתחמק ממנו. וזה המצב.
אבל הגענו לנסיבות האלו , ואנחנו עוד כאן. בגללו שהוא מסרב לראות את המציאות כמו שהיא. ולקבל את העובדה שזה נגמר.
או לנסות להבין מה הכאיב לי. כי מבחינתו אין לו על מה להתנצל.

חבל שאנשים לא מבינים שזוגיות.. זה פשרה תמידית. פשרה להבין, או לנסות להבין.. במילים אחרות. לנסות להשים את המשקפיים של האחר עלייך- ולנסות רק להבין למה הוא רואה את זה ככה.
אפילו אם לא הבנת... להבין את הדפוס של המצב, ולמנוע אותו לעתיד- לדעתי.

משפט נחמד שקראתי היום :" רק אנשים משוגעים מקריבים את עצמם למען אהבה, בעוד אנשים טובים חיים למענה"
הוא לא עומד באף אחד מהאנשים האלו. הוא לא מקריב את עצמו למען האהבה, והוא לא חי למענה. 
אהבה היא : אינה אגואיסטית, אינה אנוכית. ומלאת הקרבה.  ומשם מגיעה התמורה לדעתי.

מבולבלת, אך נחושה. נחושה לא לתת לו להכנס לחיים שלי. צריכה להגן על הלב שלי. 
ומה שצריך להיות יקרה. אני מנחמת את עצמי, שאם הוא הגורל שלי. אולי הוא לא מוכן לי עכשיו, ואני לא עבורו.
והזמן יעשה את שלו. 

אני.
1 תגובות
DAY BY DAY
01/05/2018 19:50
Elly
מקווה ששלום כל קוראיי טוב:)

אני? , במצב יציב, מאוזן, די טוב בעולם שלי:)
ממשיכה בצעד יציב אחרי הצעד היציב הבא.. כך שאם תהיה מעידה.. היא רק מעידה. ולא נפילה חדה.
האמת מרגישה טוב. מרגישה אני:) והכי חשוב ישנה טוב.
ומצב השינה שלי הכי מעיד על המצב הנפשי שלי...
האמת לא העזתי לספר זאת לאף אחד.. רק המשפחה יודעת.
שיש לי תקופות לא קלות נפשית.. המון לחצים. לבטים, מחשבות..
שאפילו ביומיום הכל רגיל וטוב.. אבל כנראה התת מודע עובד שעות נוספות....
אני קמה בבעתה בשעה הראשונה של השינה... לרוב מאוימת ממשהו. לפעמים צועקת,לפעמים מוכנה לקרב, לפעמים קמה (במצב של חצי שינה) ומוצאת את עצמי עומדת. לפעמים אפילו מביסה.
הכל תלוי במה שמטריד אותי כנראה....(ושוב מדגישה, זה לא מטריד אותי ברמת היומיום שאהיה לא שקטה... הכל עסקים כרגיל)
לפעמים אני לא זוכרת אפילו, ואז בא לי פלאשבק... ככ מפאדח... לרוב הייתי מתעוררת אחרי שקראתי למישהו כבר.. והם אצלי בחדר מחפשים את הנחש או העכביש הענקי שהיה לידי..:Q 
אבל תקופה ארוכה שאני ישנה טוב:) ישנה אפילו מתוק. שזה יותר טוב לדעתי.

עוד כמה ימים אני טסה לשבועיים .. למקום הכי אהוב עלי בעולם. 
מאחלת לעצמי קצת שקט . קצת תובנה. ומעט מאוד מחשבה.
להנות מהחיים, להנות ממי שאני ולהמשיך לצחוק

מאחלת גם לכם:)
3 תגובות
התמדה
28/04/2018 21:50
Elly
הראש חזר לפוקס. 
זאת אומרת שאני רואה הכל בגובה עיניים -כמו שצריך לראות. לא מלמטה (במצב רע מאוד, לפי פוסט קודם).
אני נהיית טובה בתרפיה עצמית, שזה מצוין.
וגם בהחלט עובדת על היחס העצמי שלי.  
התחלתי בהחלטות קטנות.. גם מחשבות קטנות. לא צריך הכל בגדול, ועכשיו ומיד.
ואני עומדת בהם. וכל עמידה בהבטחה מקדמת אותי קדימה.

אני חדורת מטרה כרגע. חוזרת לכושר שלי, למורעלת שהייתי. 
אטפל בעצמי גוף ונפש.. אם אין אני לי, מי לי.
היום היה לי אפשרות לשבת בבית ולשבור תראש במחשבות. והחלטתי שלא. הלכתי התאמנתי בפעם השניה - וחזרתי מחויכת.
כי במקום לחשוב ולשבת בלי מעש.. החלטתי מעשה ועשיתי משהו למען עצמי.
המטרה שלי הכללית לחטב את עצמי ולהיות בכושר.. וכמובן להוציא מעצמי את המקסימום.

החלטתי גם להוריד הילוך מחיי הדייטים לשבועות הקרובים. הרי נהיה לי בלאגן כ"כ גדול בלב ובראש בתחום הזה.
שהחלטתי לשחרר קצת.  כמו שיש ניקוי רעלים לגוף? החלטתי שיש ניקוי רעלים למחשבות.. חח וזה להוריד הילוך... להתחזק ולהמשיך באנרגיות טובות יותר.

ועשיתי גם כמה החלטות לא קלות. אבל לפעמים צריך לעשות דברים לא נעימים לרגע. בכדי שאחרכך יהיה טוב יותר.

הכל למען המטרה הגדולה , שהיא- שיהיה לי טוב עם האני שלי. כמו שהיה לי עד שהתפזרתי.
לשאוף שרוב הזמן יהיה לי טוב.. עקב הפעולות שלי. לא עקב הסביבה(אם יעשו לי טוב, מצוין) וכמובן מודעת שאין מצב אידאלו שכל הזמן טוב.
לכן מדגישה. רוב הזמן.

בנימה זה
שיהיה שבוע טוב ומוצלח לכולנו:)
7 תגובות
רגשות בוגדניים
25/04/2018 15:09
Elly
איך אתחיל את הפוסט הארור הזה שאני כבר יומיים חושבת איך לנסח!?
אני במערבולת רגשות כבדה - ושאין לי מושג איך לצאת ממנה.

המשפט :"אנא שמור אותי מאויבי, אנא שמור אותי מחבריי" מתהדהד לי בראש.
אבל אפעם לא לא לימדו אותנו, לא לימדו אותי- לשמור אותי מעצמי.
במקרה שלי, אני האויבת הכי גרועה לעצמי.
אני סובלת , כאב עמוק בחזה בכל נשימה... חנק. דמעות .
החדות בין כל רגע ביום שלי הוא קיצוני... בעבודה- משתדלת להעמיד חזות מספיק איתנה - ועסקים כרגיל. אבל בפנים? חלה סערה.
שבתוך דקות.. מעצב. לרכות. לכאוס טוטאלי. 
היום יצאתי ל2 סיבובים רגליים מחוץ למשרד רק על מנת לעשות תרפייה עצמית. לנשום ולעכל. ואולי להפסיק להלקאות את עצמי בחומרה כ"כ.

בחיי. אני מתייחסת כ"כ יפה לאנשים. אצלי כבוד זה מילה עם משמעות.  אני אדיבה ונחמדה. לפעמים יותר מידי.
אבל לעצמי? אני לא קרובה אפילו. אני קשוחה מידי עם עצמי... דורשת יותר מידי, תובענית, ובקצת זמן רוצה תוצאות. תמיד תשאפי לטוב יותר.
ואז בא האפקט של הכל או כלום.
לא עמדת בהבטחות של לעצמך? - הלקאה עצמית.  כמובן החומרה תלוי במצב הנפשי, לרוב הכל טוב-אז לרוב מחליקה ומחר מתקתקת.
במצב נוכחי ? המצב הנפשי לא להיט. אז כל הבטחה שלא עמדתי בה לעצמי.. עוד יותר מושכת את החבל עם המשקולת הכבדה שאני נושאת - למטה.

ה' ישמור אותי. ואני מודעת להכל. 
איך אני מפסיקה את זה? אני במסלול להרס עצמי... ואני יודעת זאת , כי הייתי שם בעבר.
אני לא רוצה להרוס את כל מה שבניתי ביזע רב.  אבל בחיי שאני לא שולטת בזה. אני קמה בבוקר ומנהלת שיחה עם עצמי בראש.. הכל מצוין. נלחמת במצברוח המחורבן הזה. שאפילו חיוך אין לי.. ומי שמכיר יותר- יודע שאני סוג של סמיילי.
מגיע הצהריים או הערב ונהיה אויב שלי ואני הולכת נגד עצמי ומתחילה שוב .. מדרון חלקלק למטה. ואם כבר ... אז כבר. בכל הכח למטה.
בחיי. אני בחורה עם כוחות.. וברגעים אלו. אני נאבקת למצוא כוחות. מחכה למחר בבוקר בכדי להתחיל שוב את היום. ואולי יהיה אחרת.

אבל שוב, מודעת להכל. שהכל בידיים שלי.
שהכל בראש.
לכן יוצאת לטיולים ותרפייה עצמית. נשימות עמוקות. זה לא סוף העולם.  את חיה. את נושמת . הכל אפשר לתקן.
תהיי אופטימית.  תנשמי.  תאבקי בכל הכח בשביל עצמך. כי אפחד אחר לא יעשה זאת במקומך. וזה כמובן חלק מהכאב העז.
עוד שבוע את יוצאת לחופשה... מקווה שהיא תהיה המרחק שאני צריכה מהכל. לארגן את המחשבות כמו שצריך.
אבל עד אז.. כל נשימה כבדה.

שונאת את המקום הזה, של הלא אכפת לי מכלום. 
באמת בחיי... לטוב או לרע. לא אכפת לי. אני יכולה להיות רעה עד כאב. חסרת סבלנות. וכל זה בעיקר כלפי עצמי.
מגיע לי יותר... מעצמי.  אני צריכה לעבוד על המערכת היחסים שלי עם עצמי.. לסלוח. לשחרר. לעצמי.
כאפה לעצמי. בחיי...

נושמת שוב עמוק. שואפת..ונושפת. מעודדת את עצמי. שתמיד מנקודה זו, אפשר רק לשאוף למעלה , ושם יהיה יותר טוב.
קדימה. בכל הכח. ויש לך אותו.  את רק צריכה להתעורר מהמצב הרדום הזה.

https://www.youtube.com/watch?v=shHTYg-rOAg

ME-MYSELF&I

3 תגובות
CAPITAL LETTERS
20/04/2018 00:47
Elly
מזל טוב למדינה היקרה שלנו, כמובן מאחלת בדיילי עצום.

19.4 היום הזה התחיל בצורה כ"כ שחורה (לפי העולם שלי)
לא יצאתי לשומקום בערב יום העצמאות. זה לא שלא היה לי לאן.. היה לי המון הזמנות למקומות.
פשוט לא רציתי. כעסתי כ"כ על עצמי..  ולא רציתי לצאת בכח ולהוכיח לעולם שגם אני נהנת כמו כולם.
האמת פשוט רציתי לקום ליום חדש. לנסות שוב. וישנתי רע מאוד.
לא רציתי לקום, מעטים הימים בשנתיים האחרונות שאני יכולה לזהות מצב כזה אצלי. 
שמרוב מצברוח רע, לא רציתי לקום מהמיטה ...(מי שמכיר אותי... אני בקטע של לישון מה שחייב ולקום לנצל את היום*) רציתי להעלם.
כמובן הזזתי את עצמי ב9 עוד טעונה בכעס, כעס עצמי. חייבת ללכת למפגש משפחתי.
למזלי טוב שיצאתי מהבית. השעתיים נסיעה האלו היו תרפיה בפני עצמה. 
מקווה מחר לקום קצת אחרת. ולכעוס על עצמי קצת פחות.

גזרתי לעצמי פוני. רציתי שינוי, כבר לא יודעת לאן לפנות בכדי להרגיש קצת אחרת.
אולי להסתיר משהו?
יצא לא רע  למרות המניע.

ולמה כ"כ כעס עצמי? סביר להניח שזה השאלה שכל מי שיקרא את הפוסט הזה ישאל את עצמו.
כ"כ מורכב. אבל כרגע זה בעיקר 2 נושאים.
אכזבה עצמית .
ובגלל שהכרתי את המקום הזה , שהיה לי טוב בו. בזוגיות עם השקרן הפתלוגי (2 פוסטים למטה לפי דעתי*)
ההכרות שלי עם המקום הזה. ולדעת שהייתי שם. והיה לי את זה.. ועכשיו אין לי את זה. 
והנה עוד ימים שיכלנו להיות ביחד, יכלתי להיות מאושרת - ולא לחוש את הבדידות המוכרת.  צורמת לי בוורידים. מכאיבה לי. העוצמה של הכאב  - קשה לי לתאר..
כאלו תלשו ממני משהו שהיה חלק ממני. 
אני מבינה את כל הרציונל מסביב לזה. אבל אני פשוט לא מסוגלת. כואב לי כ"כ . זועמת זועמתתתתתתתת
ומה אני עושה? כרגיל. אכילה רגשית. ואז הגלגל ממשיך.
ובכל זה, אני מודעת. (לכן לצבוע לבלונד לא היה אופציה חח*)

סופ היום הגיע, ואני מרגישה יותר טוב, כי אני כן עוברת תהליך כלשהו שאני מצליחה להרגיע את עצמי.

ואיפה אני הכי משחררת את הכאב? באוטו מסתבר. במוזיקה בקולי קולות. מוזיקה שחוספת אותי. 
או שאני צורחת איתה.
או אני נוסעת יחסית מהר... ולומר את האמת אני די נהנת מזה- כי בנקודה הזו אני מרגישה חיה. חיה ברמת התגרות בעצמי.. להתעורר הלו, את לא צריכה להגיע לנק' קיצון בכדי להתעורר.
ומשם אני לוקחת את הכוחות שלי לדחוף קדימה.
לחיים טובים יותר. לנקודת האושר שהייתה בה.. רק עם מישהו אחד שיהיה טוב אלי, ולא יהיה מסך עשן. 
כי יש לי המון המון מה לתת והמון אהבה להעניק.
וזה יבוא אלי. כי אני מאמינה:) ואלו המילים שאני כותבת בcapital letters!!!

https://www.youtube.com/watch?v=pj6k-EFxqAI
עוצמה

אסיים בנימה רוחנית זו.
ומחר יום חדש יקירי. חסר לי שלא אקום עם חיוך על הפוני החדש!
6 תגובות
גדולה
18/04/2018 16:31
Elly
היכן בא לידי ביטוי הגדולה שבתוכנו?

החלטתי לקחת את התקופה הלא הגיונית הזו שחלה עלי, בקטע חיובי למרות הכל.
ולהשתמש בה כמנוף. לשיפור עצמי. וניקוי הראש והגוף.

המאבק העצמי הוא לא קל, פאק על מי אנחנו עובדים, זהו המאבק הכי קשה.. יותר מהמאבק הישראלי-ערבי. שם לפחות יש דעה נחרצת.
במאבק הפנימי שלי.. שלנו , אני מתארת לעצמי שלכולם יש זאת לפעמים.
הדעות לרגע נרחצות, ולרגע משכנעות את עצמן אחרת. ואז.. מרגישות חמלה. ואז הכל משתנה.  מאבק פנימי שמעורבות בו אין סוף רגשות.
אבסורד שאין נושא ספציפי. זה יכול להיות לגבי כל נושא- ברגע שנכנסתי ללופ הזה. GOD HELP

בכללי, אני אישה חזקה, עצמאית- שרוב הזמן יודעת מה היא רוצה.
אבל הולכת לאיבוד- שהיא מבינה שזה מאיים על אחרים.  אז שהייתי כנועה וצל של מישהו , זה התאים?. סליחה. השאלה למי זה התאים?(לי בטוח שלא)
לא. אני אוהבת את עצמי ככה.  עדינה מבחוץ. אגרסיבית מבפנים. הניגודיות הזו .. זה מה שמייחד אותי בעיניי עצמי.
אין לי כוונה להשתנות. להשתפר.. להתעצב בהתאם לחיים- כמובן , הרי זה יקרה בכל מקרה עם כל חוויה שתתרחש.
אבל להשתנות בכדי להתאים לסביבה? להיות עוד אחת מרבים? לא רוצה. 

מודעת עמוקות לכאב שלי. לחפירות שלי לעצמי בנושא.  
לכן פורקת פה. קצת קצת. עוד אפתח בנושא שארגיש בטוחה כאן.

כמה שזה נורא, להיות מודע מידי.
לפעמים הייתי מאחלת לעצמי להיות קצת מטומטמת.. אבסורד שהעזתי לכתוב זאת. אבל זוהי האמת.

מוקדש

https://www.youtube.com/watch?v=8IEQpfA528M

4 תגובות
בין שחור ללבן
17/04/2018 21:23
Elly
כל הזמן אומרים לי שאני או שחור או לבן.
מודעת.
אני טוטאלית לטוב ולרע.  יותר לטוב.. איכשהו לרע... לוקח המון לטוטאליות להשתלט (אחרת לא הייתי עושה כ"כ הרבה טעויות).

מהו האמצע? אפור? ורוד? איף
כל אחד גם חושב שהוא יכול להגיד לי איך הצבעים באמצע נראים - (כן, דרך העיניים שלכם, מהצד הכל קל וצבעוני)
צריכה להבין מהו האמצע בכל מיני תחומים בחיים.
בעבודה? חושבת מזמן שהשתלטתי.
בראייה לחיים? עוד לומדת. בוחרת צבע חדש כל פעם.  אבל אין. הכי קל זה שחור או לבן.  אבל כמו שאומרים, קל יש רק בלחם.
צריכה להאבק על עצמי כל יום שחולף, לכן אמשיך לבחור את הצבעים שבאמצע.. עד שאבין איך זה עובד. 
לא יכול להיות שיום אחד מתחיל מעצבן ואני מחליטה כבר ב09:00 שזה יום שחור ומחכה שיסתיים. לכן עובדים על הגוונים.

בזוגיות? הצבעים שבאמצע הם הפשרות -סביר להניח.
פה זה כבר מקבל מדד אחד. כמה פשרות. כמה צבעים.
מסובך. ואפאחד לא יכול לעזור מבחוץ. כי בזוגיות זה 2 בלבד. 
אני חושבת שבזוגיות אני משחררת שליטה כאשר אני נינוחה ומרגישה בנח. בוחרת לראות תאמצע יותר משאר התחומים בחיים.
ובהחלט חופרת לעצמי נצח עד שאני מחליטה שחור, או לבן.   חיים בלימבו בצבעים- רק מעט זמן
כי אכן בזוגיות- או ששחור לך רוב הזמן. או שלבן לך רוב הזמן.  אין מושלם. ולא חיים באמצע.

תוך כדי כתיבה, אני מבינה לאט לאט שהצבעים באמצע הם לא הדרך , הם הנתיב לשחור או הלבן. הם המחלפים(מטאפורה מגניבה לכביש* אני ידועה במטאפורות הזויות*)  הם מה שינתב אותי מתחילת יום , שהתחיל רע. שחור ביותר. למצב דוגמא צהוב ירוק, עד ללבן.
אני יכולה לומר, שאני יכולה להשאר טוטאלית- אבל עם גוונים בכדי להגיע לגווני הלבן.
מסכימים?


4 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »